סכסוך בעניין הסכם לרכישת מניות בחברת ישראקאן נסיעות בע"מ

השופט י' דנציגר:

1.        זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 5.1.06 מפי השופט רביד (ת.א. 4380/02) במסגרתו חויבו המערערים לשלם למשיבים סך של כ-2,250,000 ש"ח וכן נקבע כי יהיה עליהם לשאת בכל סכום שהתובעים ישאו בו על פי פסק דין חלוט בת.א. 7059/04 (בית משפט השלום בירושלים).

הרקע העובדתי

2.        המשיבים רכשו בשני שלבים את חברת ישראקאן נסיעות בע"מ (להלן - החברה), חברת תיירות ונופש אשר הייתה בבעלות המערערים. ביום 17.2.02 התקשרו הצדדים בהסכם הראשון במסגרתו העבירו המערערים מחצית ממניות החברה תמורת הסך של 110,000 דולר ארה"ב, לתשלום עד 1.7.02 (להלן - ההסכם הראשון).

           עוד קבע ההסכם הראשון כי המערערים יוותרו האחראים ליתרת החוב שנותרה בחשבון החברה שהתנהל בבנק הפועלים, אשר יועבר לבעלותם עד לאותו המועד. בנוסף, נקבע כי החברה תפתח חשבון חדש בבנק דיסקונט ובו תנהל את פעילותה החל מיום 1.7.02. בסופו של יום, המשיבים הקדימו את התשלום וסוכם כי ה"שותפות" בין הצדדים תחל ביום 1.6.02 (להלן - המועד הקובע). יחד עם זאת, הואיל והחשבון החדש בבנק דיסקונט טרם נפתח, החברה המשיכה לנהל את ענייניה הכספיים באמצעות החשבון בבנק הפועלים, לרבות הפקדת תקבולים המגיעים לחברה, כאשר הוסכם בין הצדדים כי הם יערכו התחשבנות לגבי הסכומים שאותם יהיה על המערערים להעביר מבנק הפועלים לבנק דיסקונט, אשר נכנסו לחשבון בבנק הפועלים בחודש יוני 2002, בקיזוז הוצאותיה של החברה ותשלומים לספקים שבוצעו החל מחודש יוני 2002. 

3.        החברה פתחה חשבון בבנק דיסקונט בתחילת חודש יולי 2002, אולם כספים שהתקבלו מחברות האשראי הופקדו בחשבון החברה בבנק הפועלים גם לאחר מכן. בחודש יולי 2002 העביר המערער 1 לחשבון החברה בבנק דיסקונט סך של כ-200,000 ש"ח, כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים האם סכום זה הועבר כ"מקדמה" על חשבון ההתחשבנות בין הצדדים או כ"הלוואה" מצד המערער.

3.        ביום 4.8.02 נחתם ההסכם השני בין הצדדים, מכוחו הועברו למשיבה 1 יתרת המניות בחברה תמורת סך של 110,000 דולר ארה"ב נוספים (להלן - ההסכם השני). הצדדים הסכימו כי תשלום התמורה בגין ההסכם השני יבוצע באמצעות זיכויים של חברת ישראכרט שיגיעו לחשבון בנק הפועלים ומשכורת שתשלם החברה למערערים.

4.        לאחר ההתקשרות בהסכם השני, התדרדר מצבה של החברה. יאט"א (ארגון חברות התעופה הבינלאומי) חילטה ערבות שהעניקה המשיבה 1 ודרש ערבות נוספת. בנוסף, חשבון החברה בבנק דיסקונט נכנס ליתרת חובה הגבוהה מן התקרה המותרת, למרות כספים שהעבירו המערערים לחשבון זה, וביום 21.10.02 נותקו היחסים בין הצדדים, עת הפסיקו המערערים את עבודתם בחברה. ביום 25.11.02 שלחה המשיבה 1 למערערים הודעה על ביטול ההסכמים.

ההליכים בבית המשפט קמא

5.        המשיבים הגישו לבית המשפט קמא תביעה כנגד המערערים, במסגרתה טענו כי המערערים העלימו מהם מידע והציגו להם מצגי שווא לקראת ההתקשרות בכל אחד משני ההסכמים וכן הפרו את ההסכמים ביניהם. המשיבים תבעו מן המערערים השבה של הסכומים ששילמו במסגרת ההסכמים וסכומים נוספים ששילמו במסגרת ההתקשרות.

6.        המערערים דחו את טענותיהם של המשיבים וטענו כי המערער 1 הציג בפני המשיבה 1 מידע מלא אודות מצב החברה, היקף הכנסותיה, שיעור הרווחיות שלה ומצב עסקי התיירות בכלל. יתרה מכך, המערערים טענו כי הציעו למשיבה 1 להיפגש עם מנהלת החשבונות החיצונית של החברה ועם רואה החשבון שלה, אולם המשיבה 1 סירבה ואף ביטלה פגישות שנקבעו לה עם רואה החשבון של החברה והסתפקה בקיום שיחות טלפון ספורות עימו. עוד טענו המערערים כי המשיבה קיבלה עדכונים שוטפים אודות חשבון החברה בבנק הפועלים; כי היה ברור לה שיהיה עליה להעמיד ערבויות לפתיחת חשבון החברה בבנק דיסקונט וכן ליאט"א ולבסוף - כי המשיבה 1 פיטרה את המערערים מעבודתם בחברה, זמן קצר לאחר שקיבלה מהם הלוואה.

7.        בנוסף, המערערים הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה דרשו את השבתם של סכומים שונים אשר, לטענתם, ניתנו כהלוואה על ידם. עוד תבעו המערערים פיצויים בגין לשון הרע עקב מכתב שהפיצה המשיבה 1 לטענתם בקרב סוכני נסיעות, במסגרתו נכתב כי המערער 1 רימה את המשיבה 1 וכי המשיבה 1 הגישה תביעה בגין תרמית זו לבית המשפט קמא.

8.        יצויין כי המשיב 2 לא היה פעיל בעסקי החברה ולא נטל חלק פעיל במשא ומתן עם המערער 1. בדומה, המערערת 2 לא נטלה חלקה פעיל במשא ומתן בין הצדדים, אולם המשיכה לעבוד לצד בעלה, המערער 1. המשא ומתן התנהל בין המערער 1 לבין המשיבה 1. יחד עם זאת, כפי שציין בית המשפט קמא בפסק דינו, הצדדים ראו עצמם כפופים לסעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים) ולפיכך כל חיוב או זיכוי (למעט לעניין לשון הרע שנדון בבית המשפט קמא ואשר אינו רלוונטי לערעור), חל עליהם הדדית, יחד ולחוד. אשר על כן, ההתייחסות בערעור, למעט אם נאמר אחרת, הינה למערער 1 ולמשיבה 1, ואולם תוצאות הערעור חלות על כל הצדדים.

9.        בית המשפט קמא קיבל את רובן המוחלט של טענות המשיבים ודחה את טענותיהם של המערערים וכן את התביעה שכנגד שאותה הגישו.

           בית המשפט קמא קבע כי במערכת היחסים בין הצדדים הייתה מוטלת על המערערים חובת גילוי מוגברת כלפי המשיבים עובר להתקשרות בהסכמים, בשל יחסי הידידות שנרקמו ביניהם, ובפרט נוכח האמון ו"ההערצה" שרחשה המשיבה 1 למערער 1. עוד קבע בית המשפט קמא כי המערער 1 לא סיפק למשיבה 1 את הנתונים שהיו דרושים לה על מנת לקבל החלטה מושכלת האם לרכוש את החברה, בין אם בדרך של הסתרת מידע ובין אם בדרך של גילויו של מידע שגוי, וכי המערער 1, אשר היה מודע למצבה הקשה של החברה, לא עדכן את המשיבה 1 על כך. בית המשפט קמא ציין כי המשיבה 1 חדלה בכך שלא בדקה בעצמה את מצב החברה, אולם קבע כי גם אילו הייתה פונה המשיבה 1 לגורמים הרלוונטיים בחברה (מנהלת החשבונות ורואה החשבון של החברה) לא הייתה מפיקה מכך תועלת רבה, נוכח נאמנותם המוחלטת למערער 1.

10.      לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט קמא כי המערער 1 הטעה את המשיבה 1 וכתוצאה מהטעייה זו זכאית המשיבה 1 לבטל את ההסכמים ביניהם וכי בהתנהלותם של שני המערערים נפלו "פגמים מוסריים". לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי ביטול ההסכם בוצע כדין והורה על השבת החברה למערערים מחד והשבת התמורה ששולמה בגין שני ההסכמים (220,000 דולר ארה"ב) וכן השבה של סכומים נוספים שהוציאו המשיבים בקשר עם ההתקשרות כפיצויי הסתמכות על פי סעיף 12(ב) לחוק החוזים, מאידך. עוד ציין בית המשפט קמא כי המערערים עיוולו כלפי המשיבים בעוולת תרמית, אולם מאחר שהמשיבים הגבילו את תביעתם לפיצויי הסתמכות בלבד (להבדיל מפיצויי קיום), ממילא לא ניתן לפסוק להם יותר מכפי נזקם.

           נוסף על האמור לעיל, קבע בית המשפט קמא כי המערערים ישלמו למשיבים פיצויים בסך של 468,718 ש"ח, בהתאם לחוות דעתו של פרופ' יורם עדן, מומחה לחשבונאות אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט להכריע בטענות חשבונאיות שהעלו הצדדים בנוגע להתחשבנות ביניהם; פיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה למשיבים, בסך 100,000 ש"ח; פיצויים בסך של 200,000 ש"ח בגין חילוט הערבות שהעמידה המשיבה 1 לבנק דיסקונט; פיצויים בסך של 20,000 ש"ח בגין תשלומים ששילמה המשיבה 1 לחברת יוניטל קשרי תיירות ותעופה בע"מ; פיצויים בגין תשלום סך של 40,150 ש"ח לעובדת של החברה על ידי המשיבים, על פי פסק דין של בית הדין לעבודה; כל סכום שהמשיבים ישאו בו על פי פסק דין חלוט בתביעה שהגיש בנק דיסקונט; הוצאות חוות דעתו של פרופ' יורם עדן וכן שכר טרחה והוצאות נוספות.

טענות הצדדים בערעור